פסק-דין בתיק ע"ע 561-09

1.         לפנינו ערעורים על שני פסקי דין שניתנו על ידי בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע (השופט משה טוינה; עב' 2271/05 ו - עב' 1796/08), ומתייחסים שניהם לתקופת עבודתו של המשיב אצל המערער.

התשתית העובדתית ופסקי דינו של בית הדין האזורי

2.                המשיב עבד עבור המערער כמנהל עבודה, בעסקו הקרוי "מרכז הזכוכית והתריס", החל מחודש ינואר 1988 ועד ליום 24.4.05. בתביעה שהגיש לבית הדין האזורי (עב' 2271/05) תבע פיצויי פיטורים, פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ודמי הבראה.

3.                בית הדין האזורי, לאחר שמיעת הראיות, קבע - על סמך מכתב הפסקת עבודה - כי המשיב פוטר. עוד קבע כי המערער לא עמד בנטל להוכיח נסיבות המצדיקות את שלילת פיצויי הפיטורים המגיעים למשיב או חלקם. בהתאם, ולאחר קביעת שכרו הקובע של המשיב ומועד תחילת עבודתו, נפסקו לטובת המשיב פיצויי פיטורים בסך של 173,333 ש"ח, בהפחתת פיצויי הפיטורים שנצברו לטובתו בפוליסת ביטוח המנהלים ובצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה מיום 1.5.05 ועד למועד התשלום בפועל. עוד נפסקו לזכות המשיב פדיון חופשה בסך 24,255 ש"ח, דמי הבראה בסך של 2,295 ש"ח והוצאות בסך 7,500 ש"ח.

4.         בית הדין דן, בנוסף, בתביעה שכנגד שהגיש המערער כנגד המשיב, במסגרתה תבע החזר הלוואות; החזר חלק העובד בביטוח המנהלים אשר לא נוכה מהמשיב החל מחודש אוקטובר 1990 ואילך; תשלום עבור חומרי גלם שנלקחו לפי הנטען על ידי המשיב; החזר תשלום שהתקבל מגיסו של המשיב עבור מוצרים שסופקו לו; החזר תוספת פרמיה לביטוח הרכב בגין שימוש שעשו ילדיו של המשיב ברכב העבודה; שכר עבודה ששולם בטעות; פגיעה בשם טוב ופיצויים בגין עוגמת נפש.

לאחר שקילת הראיות נדחתה התביעה שכנגד במלואה - חלקה נוכח התיישנות וחלקה האחר בהעדר הוכחה. בית הדין הדגיש בהקשר זה את העדרו של מסמך בכתב בהתייחס להלוואות השונות שנטען כי ניתנו למשיב במהלך השנים, כמו גם את היעדרו של פירוט מינימאלי בהתייחס לתנאי מתן ההלוואות וזמני הפירעון. עוד ציין בית הדין את הבקיעים שהתגלו בגרסת המערער, ואת הסבירות שמצא בגרסת המשיב לפיה לא דובר בהלוואות אלא בהטבות שונות שניתנו לו במהלך השנים בהתחשב בתפקיד המרכזי שמילא ובתקופת ההתקשרות הממושכת.

5.         בשנת 2008 הגיש המערער תביעה נוספת כנגד המשיב, אשר התבררה בנפרד (עב' 1796/08). במסגרת תביעה זו דרש המערער פיצוי כספי, וכן פיצוי בגין עוגמת נפש, בגין עסקת חליפין שביצע המשיב, לפי הנטען, מאחורי גבו. העסקה הנטענת הינה רישום בתו של המשיב, ללא תשלום, ללימודים בגן ילדים, כנגד ביצוע עבודות אלומיניום בגן ובביתה הפרטי של מנהלת הגן תוך שימוש בכלי עבודה וחומרים השייכים למערער.

בית הדין האזורי, לאחר שמיעת הראיות, הגיע למסקנה עובדתית כי המערער היה מודע לעסקת החליפין ואישר אותה. לאור זאת, נדחתה התביעה והמערער חויב בהוצאות בסך של 2,500 ש"ח.

טענות הצדדים בערעור

6.         המערער הגיש, כאמור, ערעורים מטעמו על שני פסקי הדין, וטוען במסגרתם טענות רבות המשיגות על ממצאיו העובדתיים של בית הדין האזורי. המערער סבור כי בית הדין התעלם מעדות אחד העדים מטעמו, מר יצחק טיבי, אשר שמע מהמשיב כי גרם במתכוון לפיטוריו על מנת לקבל פיצויי פיטורים. עוד ציין כי בית הדין נתן אמון בעדותו של עד מטעם המשיב, מר יוסי מיכאלי, על אף שחזר בו בעדות זו מדברים קודמים שאמר והוגשו כראיה במסגרת תמליל. המערער שם דגש על תמלילי שיחה שהתקיימה בשנת 2003 בין המערער למשיב והוקלטה, במסגרתה מודה המשיב בהלוואות שונות שקיבל מהמערער ואף מאשר לו לנכותן משכרו.

7.         עוד טען המערער, בהתייחס לטענת ההתיישנות שהתקבלה על ידי בית הדין האזורי, כי יש לראות בהודאת המשיב בחוב, כפי שבאה לידי ביטוי בהקלטת השיחה משנת 2003, משום הודאה בזכות כמשמעותה בסעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958. המערער הסביר בהקשר זה כי לא היה מיוצג בחלק מההליך בבית הדין האזורי ולכן לא העלה טענה זו כבר בערכאה קמא. 

8.         המשיב תמך בפסקי דינו של בית הדין האזורי, מטעמיהם, והדגיש כי לא הובאה כל הצדקה להתערבות בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית.

דיון והכרעה

9.               לאחר שעיינו בטענות הצדדים בכתב ובעל פה כמו גם בכל החומר שהועמד לרשותנו, הגענו למסקנה כי דין הערעורים להידחות. שני פסקי דינו של בית הדין האזורי מפורטים ומנומקים היטב בממצאיהם העובדתיים כמו גם במסקנותיהם המשפטיות, וראויים לפיכך להתאשר מטעמיהם בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991.

10.       כפי שעולה מהפירוט לעיל, רובן ככולן של טענות המערער נסבות כנגד ממצאיו העובדתיים של בית הדין האזורי. באשר להתערבות בממצאים עובדתיים כבר נקבע על ידי בית דין זה, והדברים יפים גם למקרה שלפנינו:

"הלכה פסוקה היא, כי בהעדר טעם משפטי המצדיק זאת, אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בקביעות שבמהימנות ובעובדה, או בממצאים המבוססים על התרשמות הערכאה הדיונית מעדים שהעידו בפניה. התערבות ערכאת הערעור בממצאי מהימנות ובקביעות עובדתיות שמורה לנסיבות קיצוניות ויוצאות דופן [ראו: ע"פ 86/04 אבי כנפו נ' מדינת ישראל, טרם פורסם, ניתן ביום 10.6.2004; ע"ע 424/06 מטבחי שרת בע"מ -  ילנה גרוחולסקי, ניתן ביום 2.8.07] בהן הממצאים אינם מעוגנים בחומר הראיות, או במקרים בהם הגרסה המאומצת על ידי הערכאה הדיונית אינה מתקבלת על הדעת [עניין תירם לעיל]. העניין הנדון לפנינו, אינו נמנה על אותם מקרים"

(ע"ע 259/06 רפי רותם - מדינת ישראל, מיום 20.9.07).

11.       מעבר לצורך, בחנו היטב את התמלילים להם טוען המערער, ולא מצאנו בהם הודאה ברורה או חד משמעית בחוב כלשהו. במהלך השיחה שהוקלטה אמנם מנהלים ביניהם הצדדים דין ודברים ביחס לסכומי כסף שקיבל, לכאורה, המשיב מהמערער - אך לא ברור מהשיחה מהם הסכומים המדויקים ששולמו; מתי שולמו למשיב ובגין מה; האם אמורים היו להיות מוחזרים; מתי ובאילו תנאים; והאם הוחזרו במהלך הזמן שחלף מאז ביצועה הנטען של ההקלטה (בשנת 2003) ועד לסיום יחסי העבודה. אף לא ברור מהו המשקל שניתן ליתן לתמלילים, שהוגשו בבית הדין האזורי בשלב מאוחר יחסית של הדיון, בהתחשב בהלכות הנוגעות לדרך הגשתם של הקלטות ותמלילים כראיות (ע"ע 36076-06-10 י. קל-לי תעשיות בע"מ - דמיטרי מלי, מיום 9.12.10).

האמור לעיל רלוונטי הן בהתייחס לטענות המערער בנוגע לתביעה שכנגד לגופן, והן בהתייחס לטענותיו כי יש לראות באמור בהקלטה משום "הודאה" כמשמעותה בחוק ההתיישנות.